בפסק דין בעל חשיבות רחבה לבעלי אזרחות כפולה בריטית-ישראלית, דחה לאחרונה בית משפט בלונדון בקשה להוציא זימון פלילי נגד אזרח בריטי-ישראלי ששירת במילואים בצה״ל לאחר 7 באוקטובר.

הבקשה הוגשה על ידי ארגון ICJP – International Centre of Justice for Palestinians שטען כי עצם השירות בצה״ל מהווה עבירה לפי חוק בריטי ישן משנת 1870 – ה-Foreign  Enlistment Act (להלן: חוק הגיוס הזר) –  שנועד במקור למנוע מאזרחים בריטים להצטרף לצבאות זרים במלחמות העלולות לסבך את בריטניה דיפלומטית.

אולם בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי מדובר בהליך "פגום משפטית", "חסר בסיס ראייתי", ואף כזה המונע ממניעים פוליטיים ואידיאולוגיים.

הקביעה המרכזית: החוק הבריטי אינו חל על אזרחים כפולים המשרתים במדינת אזרחותם השנייה

לב לבו של פסק הדין הוא קביעה עקרונית בעלת משמעות רחבה: חוק הגיוס הזר משנת 1870 אינו חל על אזרחים כפולים המשרתים בצבא של מדינת אזרחותם הנוספת.

בית המשפט הדגיש כי החוק נחקק בתקופה ויקטוריאנית כדי למנוע מצב שבו נתינים בריטים יפעלו כמעין שכירי חרב במלחמות זרות, ולא נועד להסדיר מצב של אזרחים כפולים המשרתים במדינת הלאום שלהם.

בית המשפט אף הזהיר כי פרשנות אחרת הייתה מובילה לתוצאות "אבסורדיות": למשל, אזרח בריטי-הודי שהיה מתגייס לצבא הודו בזמן מלחמה עם פקיסטן היה הופך לעבריין בבריטניה, וכך גם אזרח בריטי-פקיסטני המשרת בצבא פקיסטן.

מבחינה מעשית, מדובר באמירה משפטית משמעותית ביותר עבור אלפי בעלי אזרחות כפולה בריטית-ישראלית ששירתו או משרתים בצה״ל.

שירות מילואים אינו “התגייסות חדשה”

נקודה חשובה נוספת שנקבעה בפסק הדין היא שהחוק עוסק ב"התגייסות" לצבא זר – ולא בשירות מילואים מתמשך.

בית המשפט קיבל את הטענה כי החייל המדובר כבר היה איש מילואים שנים קודם לכן, ולכן חזרתו לשירות אחרי 7 באוקטובר לא היוותה “התגייסות חדשה” אלא מילוי חובה קיימת לפי החוק הישראלי.

גם לקביעה זו עשויה להיות השלכה רחבה על אנשי מילואים בעלי אזרחות כפולה.

ממשלת בריטניה עצמה הכירה בזכות לשרת בצה״ל

פסק הדין מתבסס גם על שורה של הצהרות רשמיות של ממשלות בריטניה לאורך השנים, שלפיהן אזרחים בריטים בעלי אזרחות נוספת רשאים לשרת בכוחות המזוינים של מדינתם השנייה – כולל בצה״ל.

בית המשפט ציין כי ממשלות בריטניה חזרו על עמדה זו שוב ושוב, לרבות במהלך המלחמה בעזה, ואף ראה בכך מעין “רישיון” ממשלתי המוציא את המקרים הללו מתחולת החוק.

בית המשפט גם הדגיש כי הרשויות הבריטיות עצמן אינן רואות בלחימה מול חמאס וחיזבאללה “מלחמה בין מדינות” במובן המשפטי הנדרש בחוק העתיק.

ביקורת חריפה על מגישי ההליך

מעבר לדחיית הבקשה עצמה, פסק הדין כולל ביקורת חריגה בחריפותה על הארגון שהגיש את ההליך.

השופט קבע כי בתי המשפט אינם אמורים לשמש “זירה לוויכוח פוליטי” או כלי לחשיפת אנשים בשל עמדות אידיאולוגיות.

עוד נקבע כי הארגון הסתיר מבית המשפט מידע מהותי, לרבות:

• עמדות קודמות של ממשלת בריטניה בנושא;
• הנחיות התביעה הבריטית;
• קשרים בין הארגון לבין עורכי הדין שלו;
• והיעדר העצמאות של אחת מעדות המומחית.

השופט אף תיאר חלק מהחוות הדעת שהוגשו כקרובות יותר ל”תעמולה” מאשר לעדות מומחה עצמאית.

המשמעות הרחבה: חסם משמעותי בפני ניסיונות עתידיים בבריטניה

למרות שמדובר בהחלטה של בית משפט שלום ולא בפסק דין של בית משפט עליון, מדובר בהכרעה בעלת משקל רב. היא מציבה שורה של חסמים משפטיים כבדים בפני ניסיונות עתידיים להעמיד לדין חיילי צה״ל בעלי אזרחות בריטית.

בין היתר, בית המשפט קבע כי:

• החוק הישן אינו מתאים למציאות המודרנית;
• שאלות של "מלחמה", הכרה במדינות וסכסוכים בינלאומיים הן עניינים השייכים לממשלה ולא לבתי המשפט;
• והליך פלילי אינו יכול לשמש כלי לקידום מאבקים פוליטיים.

בסיום פסק הדין קבע בית המשפט בצורה חד-משמעית כי ההליך כולו היה "בלתי ראוי", ודחה את הבקשה במלואה.

מה פסק הדין אינו מכסה?

בצד הקביעות החשובות והתקדימיות, חשוב להדגיש כי פסק הדין אינו מעניק חסינות כללית לבעלי אזרחות כפולה, בכלל, או לבעלי אזרחות בריטית-ישראלית, בפרט.

ראשית, מדובר בפסק דין העוסק בפרשנות של חקיקה בריטית ייחודית – חוק הגיוס הזר הבריטי משנת 1870. לפיכך, אין בו כדי להעיד בהכרח על המצב המשפטי במדינות אחרות. ואכן, במדינות שונות בעולם מתקיימים כיום ניסיונות לקדם חקיקה או מהלכים משפטיים הנוגעים לשירות של אזרחיהן בצה״ל.

שנית, פסק הדין עסק בשאלה צרה יחסית: האם עצם השירות בצה״ל של אזרח בריטי-ישראלי מהווה עבירה לפי חוק הגיוס הזר הבריטי. בית המשפט לא עסק כלל בטענות הנוגעות לביצוע לכאורה של פשעי מלחמה, עבירות לפי המשפט הבינלאומי, או סמכות שיפוט אוניברסלית.

משכך, אין בפסק הדין כדי לשלול אפשרות תאורטית של חקירה או הליכים פליליים נגד חיילי צה״ל בעלי אזרחות כפולה במדינות אחרות – ואף לא בבריטניה – במקרים שבהם יועלו טענות קונקרטיות לביצוע עבירות בינלאומיות.